כמה נקודות דיגום צריך לחדר נקי? נוסחת ISO 14644
איך מחשבים את מספר נקודות הדיגום המינימלי לספירת חלקיקים לפי ISO 14644-1:2015 — עם דוגמאות מספריות.
- מספר נקודות הדיגום = שורש ריבועי של שטח החדר במ"ר, מעוגל כלפי מעלה
- המינימום המוחלט הוא 2 נקודות דיגום
- זו הנוסחה של ISO 14644-1:2015 — לא הנוסחה הישנה שורש(שטח×10)
- בכל נקודה נדגם נפח אוויר מספיק לזיהוי הריכוז ברמת המחלקה
הנוסחה לפי ISO 14644-1:2015
מספר נקודות הדיגום המינימלי (NL) שווה לשורש הריבועי של שטח החדר במטרים רבועים, מעוגל כלפי מעלה למספר שלם. במונחים מתמטיים: NL = ⌈√A⌉, כאשר A הוא השטח במ"ר. המינימום המוחלט הוא 2 נקודות, גם בחדר קטן מאוד.
דוגמאות מספריות
חדר בשטח 9 מ"ר: √9 = 3 → 3 נקודות. חדר בשטח 25 מ"ר: √25 = 5 → 5 נקודות. חדר בשטח 50 מ"ר: √50 = 7.07 → מעגלים כלפי מעלה ל-8 נקודות. חדר בשטח 100 מ"ר: √100 = 10 → 10 נקודות. תמיד מעגלים כלפי מעלה, לעולם לא כלפי מטה.
פריסת הנקודות בחלל
הנקודות מחולקות באופן שווה ככל האפשר על פני שטח החדר, בגובה העבודה (בדרך כלל גובה המוצר החשוף). מומלץ לכלול נקודות ייצוגיות ליד אזורים קריטיים ונקודות worst-case. מפת הדיגום מתועדת בדוח ההסמכה.
כמה אוויר דוגמים בכל נקודה?
נפח הדגימה בכל נקודה חייב להיות גדול מספיק כדי לזהות באמינות את ריכוז החלקיקים המותר במחלקה. ככל שהמחלקה נקייה יותר (מספר החלקיקים המותר נמוך), כך נדרש נפח דגימה גדול יותר. ISO 14644-1 מגדיר את נפח המינימום לכל נקודה בהתאם לגבול המחלקה.
טעות נפוצה: הנוסחה הישנה
עד מהדורת 2015 השתמשו בנוסחה NL = √(שטח×10). מהדורת 2015 שינתה זאת ל-NL = √שטח בלבד, מה שהקטין את מספר הנקודות הנדרש. חשוב להשתמש בנוסחה העדכנית — שימוש בנוסחה הישנה מוביל למספר נקודות שגוי. שימו לב: הביטוי √(שטח×10) עדיין מופיע בהקשר אחר לגמרי (חישוב מהירות זרימה למסנן), ואין לבלבל ביניהם.